המבט האשם של כלבכם

אתם בטח מכירים את הסיטואציה: חזרתם הביתה בשעה מאוחרת, אחרי יום עבודה מפרך, ורגע אחרי שאתם פותחים את הדלת, אתם מזהים את המבט האשם של כלבכם, שמאחוריו מסתתרת המהומה שאתם עומדים לגלות (פח הפוך, ספה קרועה, ספרים לעוסים, נעל שעברה שחיטה לא כשרה, כתם שתן במרכז המיטה ועוד מקרים שתלויים בעד כמה הכלב שלכם יצירתי בפורקנו).

הגישה האינסטינקטיבית שלנו היא שהכלב שלנו יודע שעשה מעשה שגוי, ולכן הוא שולח לעברנו מבט אשם, מכיוון שהוא מתנצל על כך שעשה לנו "דווקא" והרס את הבית.

אז למרות שאינסטינקטים שלנו אינם משקרים לרוב, במקרה זה הם ממש מהתלים בנו. אנו אמנם חולקים רגשות רבים עם כלבינו, כמו שמחה, עצב ובדידות, אך אשמה וטינה אינם חלק מאותם רגשות.

 

הבנת הכלב

הבנת המבט האשם שעל הכלב, תעזור לכם להבין מה המסר שהוא מנסה להעביר לכם, ובכך גם אולי לעזור לכם להתמודד עם הסיטואציה באופן הנכון, ובכך להימנע מהישנות של הקטסטרופה שעברה על הבית שלכם.

אז בואו נניח שחזרתם הביתה, רק כדי לגלות את זוג הנעליים האהובות עליכם לעוסות לחלוטין, וכלבכם ניגש אליכם עם ראש שמוט, אוזניים לאחור וזנבו מכשכש באיטיות. המסר שהוא מעביר לכם הוא "אני אשם, אני יודע שאסור היה לי לאכול את הנעליים המאוד יקרות שלכם ועל כך אני מאוד מצטער", נכון?

לא נכון! מה ששפת הגוף שלו באמת אומרת זה שהוא שמח לראות אתכם, אבל הוא יודע שאתם כועסים עליו. אז עכשיו תגידו לעצמכם, "אבל איך הוא יכול לדעת אם לא אמרתי לו כלום". ובכן, אתם לא צריכים לומר כלום, כי שפת הגוף שלכם אומרת הכל, וכלבכם הוא אשף בקריאת שפת גוף.

 

שינוי שפת הגוף – העברת מסר של רוגע

נכנסתם הביתה וראיתם את הנזק. גופכם מתוח, אתם מוציאים אנחה או טון לא שמח, מצביעים על הנזק, תופסים את הראש ומשדרים לחץ. הכלב מזהה את זה, מנתח את המצב באופן מדויק, מבין מיד שאתם כועסים עליו, בלי שיהיה לו מושג על מה ולמה, ומציג בפניכם את "המבט האשם".

גם אם תצביעו על הבלאגן שכלבכם יצר במטבח או שתדחפו את אפו לתוך שלולית השתן שעל השטיח, תצעקו "אסור" או "כלב רע", הוא לא יחבר בין המעשים שלו לתגובה שלכם, כי לכלבכם פשוט אין את היכולת לקשר מעשה שעשה בעבר לעונש שהוא מקבל בהווה.

אז מה כן לעשות כאשר אתם חוזרים הביתה ל"אזור מלחמה"? קודם כל, קחו נשימה עמוקה, אימרו שלום לכלבכם בטון ניטרלי.נקו את הבלאגן ובזמן הזה חשבו מה עליכם לעשות כדי להימנע מהגעה למצב הזה (לזכור להבא לסגור את דלת המטבח, את ארון הנעליים, או את חדר השינה).

דמיינו שוב, שלוש בבוקר, חזרתם מבילוי נחמד עם חברים, אתם טיפה מבושמים, אין לכם כוח אפילו להתקלח, רק מיטה, נכנסים לחדר... והופה... מתנה.אז כלבכם מעניש אתכם שהשארתם אותו לבד, נכון?

שוב, לא נכון!

יותר סביר שהוא טיפס למיטה שלכם כי נעים ומנחם שם, וזה מדוע גם עשה דווקא שם פיפי (או קקי... ככה או ככה, משתתפים בצערכם) מתוך חרדת נטישה, ולא מתוך הפגנת "דווקא" או על מנת להעניש אתכם.

במקרים מובהקים של חרדת נטישה, מומלץ להיוועץ עם מאלף ולטפל בשורש הבעיה במקום פשוט לסגור את דלת חדר השינה.

אז זכרו, אין טעם להעניש את כלבכם על מה שעשה בעבר, גם אם עשה זאת רק לפני חמש דקות. הוא לא מסוגל לעשות את הקישור בין כעסכם למעשיו, ולא משנה כמה ייראה אשם ומלא חרטה.

אז להבא, עד שתלמדו אתם את הלקח ואת דרך ההתמודדות שלכם עם הנזק שכלבכם יצר - במקום לכעוס עליו, צלמו אותו, כי בואו נודה בזה, אין יותר חמוד מהמבט האשם הזה.

אולי יעניין אותך גם...